יוצרים בהשראת משלי מקובלים: יוצרים - בהשראת המשל: "כינה מכרכרת"

כינה מכרכרת

אֲפִילּוּ הַכִּינָּה הַקְּטַנָּה
שׁוֹבֶרֶת שׁיִנֶּיהָ
בְּעֵת צֵאתָהּ לִסְעוּדָתָהּ,

כַּמָּה כִּרְכּוּרִים הִיא מְכַרְכֶּרֶת
עַד שֶׁמַּשֶּׂגֶת אוכֶל לְפִיהָ
דֵּי סְעוּדָתָהּ,
לִזְכּוֹת קִיּוּמָהּ.

וְכָמוֹהָ
מִקְרֶה אֶחָד לְכוּלָּם
הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדוֹלִים,

וְאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר
בְּמִין הָאָדָם
מוּבְחָר הַיְּצוּרִים,
אֲשֶׁר יָדוֹ בַּכּל וְיָד כּל בּוֹ.

מתוך המשלים שהקריאו היום במהלך שיעור הבוקר, הילדים בחרו כמובן את "כינה מכרכרת". אני זוכרת את הפעם הראשונה שהבן הגדול שלי נפגש עם המשל המקסים הזה. מיד הוא שאל אותי לפשר הדברים ואני כמובן מיהרתי לפתוח את המאמר המקורי "הקדמה לפנים מאירות ומסבירות" של בעל הסולם ולברר איתו את הכל.
להפתעתי הוא הבין הרבה יותר מהר ממני.. טוב נו, ככה זה עם הדור הצעיר :)

התוכנית היתה - כינות קטנות ומכרכרות שיכרכרו לנו בבית ויזכירו לנו על שתי ההנהגות שבעה"ס כותב עליהן במאמר:

"וצריך להבין אותם ב' ההנהגות הערוכות לעינינו, ההפכים מן הקצה, אל הקצה שהם הנהגה של הוויות כל המציאות של עולם הזה, והנהגה של אופני הקיום, להעמדתם של כאו"א, מהמציאות שלפנינו: כי מקצה מזה, אנו מוצאים הנהגה נאמנה, בהשגחה מאושרה עד להפליא, השולטת, להתהוות כל בריה ובריה מהמציאות, וניקח לדוגמא, סדרי הויה למציאות האדם, והנה האהבה והעונג סבה ראשונה שלו, הבטוחה והנאמנה לשליחותה, ותיכף אחרשנעקר ממוח אביו, ההשגחה מזמנת לו מקום בטוח,משומר מכל נזק, בין המצעות שבבטן אמו, באופן שכל זר לא יגע בו, שמה, ההשגחה מכלכלת לו לחם חוקו, דבר יום ביומו, לפי מדתו, וכן מטפלת עמו בכל צרכיו, לא תשכחהו רגע, עד שירכוש לו חיל, לצאת לאויר ארצינו המלאה מעקשים,
ואז, ההשגחה משאלת לו, עצמה וכח, וכמו גבור מזויין זקן ורגיל, הולך ופותח שערים ושובר בחומותיו. עד שבא בין אנשים כאלו, שאפשר לבטוח עליהם, שיעזרוהו כל ימי חולשתו, להיותם היקרים לו מכל בני חלד, באהבה ורחמים וגעגועים עצומים בעד קיום מציאותו, וכן הולכת ההשגחה ומחבקתו עד שמכשרתו למציאותו ולהשתלשלות מציאותו אחריו: וכמקרה האדם כן מקרה מין החי, ומין הצומח, כולם מושגחים בהפלאה יתירה המבטחת הויתם למציאותם, וידעו זאת כל חכמי הטבע:
ומעבר מזה מקצה השני, בהסתכלותינו על סדרי העמדה וכלכלה באופני הקיום של אותם המציאות מקרני ראמים עד ביצי כינים, אנו מוצאים בלבול סדרים, כמו בין מחנה הבורחת משדה המערכה מוכים וחולים נגועי אלקים, וכל חיתם לממותים, אין להם זכות קיום, זולת בהקדם יסורין ומכאובים, ובנפשם יביאו לחמם, ואפי' כנה הקטנה שוברת שניה בעת צאתה לסעודתה, וכמה כרכורים היא מכרכרת עד שמשגת אוכל לפיה די סעודתה, לזכות קיומה, וכמוה מקרה אחד לכולם הקטנים עם הגדולים, ואינו צריך לומר במין האדם מובחר היצורים, אשר ידו בכל ויד כל בו."