לוכדי הנחשים (בהשראת משל "נחש בדרך")

נחש בדרך

אָדָם הָיָה הוֹלֵך בַּדֶרֶך,
וּבְעוֹד שֶהָיָה הוֹלֵך,
שָמַע עַל שוֹדֵד אֶחַד
שֶהָיָה אוֹרֵב בַּדֶרֶך.

פָּגַע בּוֹ אָדָם אַחֵר,
אָמַר לוֹ: "מָשָל מִי אַתָה",
אָמַר לוֹ: "מִגְדוּד צְבָא פְּלוֹנִי אֲנִי".
אָמַר לוֹ: "נְטֵה מִמֶנִי,
כִּי כּל הַקָרֵב אֵלַי,
נָחָש אֶחַד אֲנִי מֵבִיא וְהוֹרְגוֹ".

הָלַך אוֹתוֹ הָאָדָם לְשַׂר הַגְדוּד,
וְאָמַר לוֹ: "אָדָם אֶחַד בָּא,
וְכל מִי שֶקָרֵב אֵלָיו,
מֵבִיא עָלָיו נָחָש אֶחַד,
שֶנוֹשֵך אוֹתוֹ וּמֵת".

שָמַע שַׂר הַגְדוּד, וּפָחַד.
אָמַר: "מוּטָב לֵילֵך לִקְרָאתוֹ
וּלְהִתְרָצוֹת עִמוֹ".

אֲבָל כְּשֶרָאָה הָאָדָם הַהוּא
אֶת הַשַׂר הַהוּא, פָּחַד,
אָמַר: "וָוי לִי, הַשַׂר יַהַרְגֵנִי עַתָה!".
הִתְחִיל לְהִשְתַחֲווֹת וְלִכְרוֹעַ לְפָנָיו.

אָמַר הַשַׂר: "אִם הָיָה בְּיָדוֹ
נָחָש שֶיָכוֹל לַהֲרוֹג,
לא הָיָה כּל כָּך מִשְתַחֲוֶוה לְפָנַי".
הִתְחִיל הַשַׂר לְהִתְגָאוֹת, אָמַר:
"כֵּיוָן שֶהוּא כָּרַע לְפָנַי כּל כָּך,
לא אֶהֶרְגֵנוּ".

אוההוווו איזו חגיגה בבית!!!! אין כמו נושא הנחשים בשביל לעורר אותנו ולהזכיר לנו על כל מיני כאלה שמוצאים את דרכם להשתחל לנו בין החריצים הדקים שלעיתים נפערים בינינו. 

הכל התחיל בשיעור "הקדמה לפנים מאירות ומסבירות" שלמדנו היום. השיעור עצמו היה פנטסטי, אפשר לראות אפילו שרטוט מצוין שרב צייר שמסביר בפשטות ובדיוק מופלא את הפער שבין דרגת המדבר לדרגת הבהמה:

"בדרגת הבהמה, "מר ומתוק" ו"אמת ושקר" הם היינו הך. בדרגת האדם, שני הבירורים הללו הפוכים האחד מהשני, והפער הזה הוא מה שיוצר את כל הבעיות." (מתוך תקציר השיעור)

הפער הזה הוא-הוא הנחש שאנחנו מדברים עליו. שיודע לזחול על גחונו ולהגיח ביני לבין הזולת, בלי התראה מוקדמת.

התלבטנו הרבה בין המגוון הרחב של התכנים שהיו היום בשיעור. באיזה לבחור, עם מה לעבוד. עד שרועי הפתיע אותנו עם ספר (ממש כך!) שהוא הכין בשקט בשקט במהלך השיעור, בעוד רב מדבר על "הנחש" שבתוכינו: 

עטיפה

זהירות.. נחש בדרך :)

התרחשויות ומצבים... 

כמובן שהסכמנו פה אחד לקחת את הנושא הזה (שאגב, היה המשל הראשון שהילדים בחרו לקרוא מתוך הספר המצוין - 'מדע הלב'!!) אז למרות שכוח הנחש הוא זה שמעלה אותנו בעצם לדרגת האדם, החלטנו לשים קץ לכל הפעמים שהוא מגיע, כשאנחנו לא מוכנים. החלטנו להכין לנחש המפוקפק הזה - מלכודות !!! כאלה שישמשו אותנו כל יום - כל היום! כאלה שבכל רגע נוכל לשלוף! ברגע שאחד מאיתנו מריח נחש מתקרב - מיד אנחנו נרתמים ועוזרים לו לתפוס את הנחש!!! מיותר לציין איזה יום מצוין ופורה (בעיקר בתובנות) היה לנו, נכון? :)

אז את ההכנה, רועי כבר עשה לנו בהתפעלות גדולה מאוד. 

לכן ניגשנו מיד לעניינים.
הכנו לנו רשימה של מלכודות שאנחנו רוצים להכין לנו מראש - לכל נחש שלא יהיה.. 

והרי לפניכם, רשימת מלכודות לכל הנחשים שיפתיעו אותנו בדרך. כשהמלכודת הכי זמינה, הכי כייפית וזו שמקובלים מציינים אותה הרבה, היא מצב הרוח!

ומה יותר טוב למצב רוח מאשר........................... שוקולד?

הילדים מיד קפצו והזכירו לי כי הבטחנו להכין כדורי שוקולד קטנים.

וזה התאים לנו בדיוק ל מ צ ב   ה ר ו ח :)

אז קבלו מתכון זריז---

1 חפיסת שוקולד חלב/מריר (לפי טעמכם)

100 גר חמאה 

200 גר' בסקויטים טחונים (קטן קטן)

2 כפות שוקולית

1/3 סוכר לבן

1/4 סוכר חום

1/3 כוס חלב

את חפיסת השוקולד והחמאה - ממיסים על האש (או על אדים)

ומצרפים לכל יתר המרכיבים

לציפוי אפשרי קוקוס, סוכריות צבעוניות ועוד כל מה שירומם לכם את מ צ ב  ה ר ו ח!!

אף נחש לא יתקרב לכאן!!

ולאחר שמערבבים את כל החומרים יחד (חםםםם), אפשר להפשיל להם שרוולים, ולחלק תפקידים. אצלנו הבנים היו אחראים על הכנת הכדורים, והבנות ציפו בקוקוס וסוכריות. 

כשסיימנו, הכנסנו למקרר, שטפנו ידיים ומיד הדלקנו את המחשב ושמענו את השיר המצוין הזה !! 

הילדים קפצו ורקדו והשתוללו ועשו המון מ צ ב   ר ו ח :))

**

את חלקו האחרון של היום, סיימנו במתיקות יתר של כדורים קטנטנים מול ענקיים..היום מותר להם הכל. הם היו פשוט נפלאים! לוחמים אמיתיים!!

ולפני שסיימנו את היום, חזרנו למקורות. חזרנו למשל שאיתו פתחנו את כל הפעילות המתוקה/טעימה/קופצנית/חייכנית שעשינו היום. קראנו אותו שוב והבנו שבעצם זה הדבר שהכי מחבר בינינו. לא סתם, הדבר הראשון שהם אמרו כשהכנו את רשימת המלכודות, היה "כתבי מקובלים". כי הם יודעים שרק על הבסיס הזה יכול להיות בינינו חיבור אמיתי, מלב אל לב. רק בעזרת עבודה משותפת על בסיס כתבי מקובלים, יווצר בינינו קשר של ממש. קשר כזה, שלא יעז להופיע בו אף נחש.... 

אוהבת אתכם! מתוקים שלי.. 

אז שנצליח כולנו להיות תמיד מוכנים לנחש שיגיע ולהשיג את פקיחת העיניים מהר, מתוך הלב, בדרך מיוחדת מלאת רגש, חום ואהבה....

****

"וְכָאֲשֶר כּוּלָן תִתַקֵנָה, 

יִהְיוּ לְגוּף אֶחָד מַמָש..."