ברוח החיבור

כמעט כל יום יוצא שאני מכינה לילדים משהו. לאחרונה החלטתי קצת יותר להשקיע בעבודה, כדי שאוכל לשתף כמובן את כולם. מדהים עד כמה נכון זה שהכל תלוי ברצון. כי ברגע אחד נפתחות אינסוף אפשרויות. ואם רצונות נוספים מצטרפים אז בכלל... השמיים הם הגבול. בעשיה, בלימוד, בהבנה, בחום ובאהבה שאפשר להעניק לילדים שלנו. כי ממש, אבל ממש אי אפשר לעשות את זה לבד. וכאן גם מגיע עניין החיבור שלנו של היום. זה התחיל מחור בספינה שרב דיבר היום בבוקר והמשיך כל היום באותו מישור. בסעודה, בלימוד, במשחקים ואפילו כשירדנו לטייל וחצינו כבישים. בכל רגע הצלחנו לשמור על הקשר הזה. בינינו ואיתו...

כשחזרנו, הילדים ביקשו שאכין להם דף עבודה כלשהו. החלטתי להפתיע אותם והכנתי להם משימה, אמנם שלא כל כך קשה, אבל לפחות ממשיכה ושומרת להם, גם כשהם מרוכזים בציור, צביעה, הדבקה או גזירה - על אותה פעימת לב שמתקתקת. זו שהפיחה בנו חיים בשיעור הבוקר ועד הרגע בו נעצום את העיניים ונתכונן ליום חדש...

תהנו :)

מבוסס כמובן על המשל המ-צ-ו-י-ן של רב"ש: "אבא עושה כלים" מתוך הספר "חוכמת הלב"

וְזֶה דּוֹמֶה לְאָדָם,
שֶאוּמָנוּתוֹ לַעֲשׂוֹת כַּדִּים וְכֵלִים מֵאֲדָמָה,
שֶעֲבוֹדָתוֹ לַעֲשׂוֹת כְּלֵי חֶרֶס.

וְהַסֵּדֶר הוּא,
שֶטֶּרֶם כּל הוּא עוֹשֶׂה כַּדּוּרִים עֲגוּלִים מֵחֵמָר,
וְאַחַר כָּךְ הוּא חוֹקֵק וְעוֹשֶׂה חוֹרִים בְּהַכַּדּוּרִים.

וּכְשֶהַבֵּן הַקָּטָן רוֹאֶה
מַה שֶאָבִיו עוֹשֶׂה,
הוּא צוֹעֵק:
"אַבָּא, מַדּוּעַ אַתָּה מְקַלְקֵל אֶת הַכַּדּוּרִים?"

וְהַבֵּן אֵינוֹ מֵבִין,
שֶעִיקַר כַּוָונָתוֹ שֶל הָאָב הוּא הַחוֹרִים,
שֶרַק הַחוֹרִים מְסוּגָלִים לִהְיוֹת כְּלֵי קַבָּלָה.
וְהַבֵּן רוֹצֶה דַּוְקָא לִסְתּוֹם אֶת הַחוֹרִים,
מַה שֶהָאָב עָשָׂה בְּהַכַּדּוּרִים.

באהבה